איך אדע שאני מטריד?
למרות שההטרדה המינית נעשית לא אחת בתחום האפור של התקשורת הבין אישית, הוכח במרבית המקרים שהמטריד היה ער להסתייגותה של המוטרדת או להיותה של הסיטואציה בעייתית. היטיב לנסח כבוד השופט זמיר את הסיטואציה -
“חוסר ההסכמה יבוא לידי ביטוי בדרך כלל באופן מפורש או באופן נרמז, אם במילים ואם בהתנהגות. שפת הגוף יכולה לזעוק כמו לשון מדוברת. זוהי התנהגות אקטיבית. בנסיבות מסוימות נדרשת התנהגות אקטיבית שכן אחרת משתמעת מן הנסיבות הסכמה. אולם לא תמיד נדרשת התנגדות אקטיבית, הנסיבות עצמן יכולות להצביע בבירור על חוסר הסכמה. יש גם שתיקה רועמת, זוהי התנגדות פאסיבית” (בעש”מ 6713/96).
לאור עמימות הסיטואציה ועל מנת להימנע מהטרדה מינית, נוהג הכלל ש“אם יש ספק, אז אין ספק”.
כך, כשאני חש ש”משהו לא בסדר”, עלי להפסיק מיד! עלי להתעניין, לשאול ולדעת וזאת מפני שאי ידיעת הדין אינה פותרת מאחריות ולפיכך, לא אוכל להצטדק ולומר – “לא ידעתי”.
השתגעת, אסור לי להגיד לעובדת שלי שהיא יפה?
המציאות המשפטית תלוית קונטקסט. החוק אינו מיועד לעקר את השיח הבין אישי בין העובדים אלא להבנות מנגנונים שיאפשרו תקשורת לא פוגענית. כך, למשל, תהיה האמירה “את נראית נהדר, תתחדשי על החולצה” לגיטימית אך אמירה בנוסח “החולצה שלך נהדרת, זה מדגיש לך את החזה” עלולה להחשב כהטרדה מובהקת. מותר לחזר, אסור להטריד!
